החלטה בתיק ת"א 20794-03-11

מבוא

1. בפניי בקשה של הנתבעות 3- 13, 17- 23, 25 ו- 28- 34 ( להלן: "הנתבעות") להורות על עיכוב ההליכים בתביעה שהוגשה נגדן, מחמת קיומן של תניות שיפוט זר בחוזים שנכרתו בינן לבין התובעים. הנתבעות הן חברות זרות המאוגדות בקנדה, תאילנד, קוסטה-ריקה, רומניה וג'רזי ועיסוקן ביזמות נדל"ן.

2. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בסך של 19,238,658 ש"ח שהוגשה על ידי 28 תובעים אשר רכשו נכסי נדל"ן בחו"ל, באמצעות הנתבעות או מי מהן.

3. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעות הוליכו שולל את התובעים בכל הנוגע לעסקאות לרכישת נדל"ן בקנדה, תאילנד, קוסטה-ריקה ורומניה, מתוך מטרה לגזול את כספם. לשם כך הנתבעות הציגו בפני התובעים מצגי שווא בדבר כדאיות ההשקעה בפרוייקטים ששווקו על ידן. על יסוד מצגים אלה רכשו התובעים זכויות בנכסי הנדל"ן שהוצעו להם. לימים התברר כי התשואות שהוצגו לתובעים לא היו אמיתיות ומחיר רכישת הנכסים בפועל היה נמוך בהרבה ממה שהוצג להם על ידי הנתבעות, כאשר ההפרש בין מה שהוצג לתובעים כמחיר הנכסים, לבין מה ששולם בפועל, שולשל לכיסן של הנתבעות. מכאן התביעה, בגדרה מבוקש להורות על ביטול החוזים בין התובעים לנתבעות, על השבת כספי ההשקעה לתובעים ועל תשלום פיצוי בגין נזקיהם.

4. הנתבעות ביקשו לעכב את ההליכים בתובענה בשל תניית שיפוט זר ייחודית המצויה בכל אחד מבין החוזים שנערכו בינן לבין התובעים.

מנגד, התובעים טוענים כי אין המדובר בתניית שיפוט ייחודית אלא בתניית שיפוט מקבילה, וכי גם אם היה מדובר בתניית שיפוט ייחודית, הרי שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, ולכן יש להתעלם ממנו.

5. ביום 11.9.2011 קבע המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופט ש' שוחט),כי יש להשהות את הדיון בבקשה עד לאחר שבית המשפט העליון יכריע בבקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעות (רע"א 3898/11 Ontario Limited ואח' נ' גולדשמיט ואח' ) על החלטה שניתנה בסוגיה דומה בהליך אחר (החלטת כב' השופט י' שיינמן במסגרת ת.א. 10- 05- 14281 גולדשמיט נ' טי.ג'י.אי השקעות נדל"ן בע"מ ואח' ). באותה החלטה נקבע כי תניות השיפוט הזר המופיעות בחוזים עם הנתבעות הן תניות מקפחות בחוזה אחיד, ולכן יש לבטלן.

6. ביום 25.6.2012 ניתן פסק דין ברע"א 3898/11 הנ"ל. פסק הדין אימץ הסכמה דיונית בין הצדדים לאותו הליך, לפיה תחילה תתנהל בישראל התביעה לגבי הנכסים הקנדיים, לאחר שבית המשפט העליון הבהיר את עמדתו כי לגבי נכסים אלה אין תניית שיפוט זר ייחודית. עוד הוסכם שבכל הנוגע לנכסים שבתאילנד, שמורות לצדדים כל הטענות, אך התביעה בגין נכסים אלה תחודש תוך שנתיים לאחר שפסק הדין בענין הנכסים הקנדיים, ייעשה חלוט.

הנתבעות, שהיו גם מבקשות ברע"א  3898/11, טוענות כי יש להחיל את אותו הסדר גם בתביעה הנוכחית. בהתאם לכך, הודיעו הנתבעות כי בכל הנוגע לנכסים הקנדיים, הן אינן עומדות עוד על הבקשה לעיכוב ההליכים. התובעים, שלא היו בעלי דין במסגרת רע"א 3898/11, מתנגדים לאימוץ ההסדר הדיוני והחלתו על ההליך הנוכחי, ועומדים על כך שהתביעה לגבי כלל הנכסים תתברר בישראל ללא דיחוי.

7. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב, ושמעתי השלמת טיעון בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשתן של הנתבעות להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן.

8. ראשית לכל, בכל הנוגע לנכסים הקנדיים, הודיעו הנתבעות כי אין מניעה מבחינתן שההליך יידון בישראל, ולכן אין צורך להיזקק לבחינת טענותיהם של הצדדים בענין תניית השיפוט הקנדית.

9. אין בידי לקבל את טענת הנתבעות לפיה לנוכח פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א  3898/11, יש להורות גם בהליך הנוכחי על עיכוב ההליכים בנוגע לנכסים שאינם בקנדה. פסק דינו של בית המשפט העליון לא קבע כל ממצא בשאלת תוקפה ותחולתה של תניית השיפוט הזר, אלא ביטא אך ורק הסכמה דיונית בין בעלי הדין באותו הליך. התובעים שבפניי לא היו בעלי דין בתיק רע"א  3898/11, ולכן ההסכמה הדיונית שהושגה שם בין בעלי הדין, אינה מחייבת אותם. בנוסף, במסגרת רע"א 3898/11 לא עמדו על הפרק תניות השיפוט שענינן נכסים בקוסטה-ריקה ורומניה, אשר נוסחן שונה מתניית השיפוט בענין הנכסים בתאילנד.

10. יש לבחון איפוא לגופו של ענין את טענות בעלי הדין בקשר לתניות השיפוט שעניינן נכסים בתאילנד, קוסטה ריקה ורומניה.

האם תניות השיפוט הזר הן ייחודיות או מקבילות?

11. בעבר רווחה הגישה לפיה תניית שיפוט ייחודית היא תנייה הקובעת כי סכסוך יתברר בבית משפט של מדינה מסויימת, ובו בלבד, וכי לא תהא סמכות בינלאומית לדון בתביעה לבית משפט אחר כלשהו. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת ע"א 465/85 אליזאו הרנדו וילנואבה נ' נברון בע"מ , פ''ד מב(1) 705, 711:

" ראשית, תנית שיפוט תתפרש כתניה יחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות שיפוט לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי-המשפט האחרים"

לימים השתנתה הגישה וכיום הכלל הנוהג הוא שתניית שיפוט זר תחשב תנייה ייחודית אם מתוך כלל נסיבותיו של החוזה משתמעת כוונה ברורה להקנות סמכות ייחודית לבית משפט של מדינה מסויימת דווקא, אף אם לא נשללה במילים מפורשות סמכותו של בית משפט אחר. כוונת הצדדים עשויה להלמד הן מהאופן בו נוסחה תניית השיפוט הזר, הן מהדין החל על החוזה והן מנתונים נוספים. ראה ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd.,  פ''ד נח(2)  465, 475:

" תניית שיפוט יכול שתהא מקבילה ויכול שתהא ייחודית. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית-משפט מסוים, ואין מלבדו. תניית שיפוט מקבילה מקנה סמכות לבית-משפט מסוים, אך אינה שוללת את האפשרות שסכסוך יתברר בבתי-משפט אחרים ... הלכה פסוקה היא כי אף אם תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי-משפט אחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, בהתבסס על מטרת ההוראה, על מגמותיה ועל שאר אמצעי העזר הפרשניים ... בענייננו תניית השיפוט אינה קובעת באופן סתמי כי לבית-המשפט בפלורידה תהיה סמכות לדון בסכסוכים בין הצדדים, אלא שזירת השיפוט לכל הסכסוכים בין הצדדים תהיה מחוז בראוורד בפלורידה ... יתרה מכך, תניית השיפוט אף קובעת כזכור כי מקום ניהול המשא ומתן ומקום ביצוע החוזה ייראו כאילו היו בפלורידה, וכן כי הדין החל על החוזה הוא הדין של פלורידה. הוראות אלו מלמדות כי תכליתה של ההתניה היא להקנות סמכות שיפוט בלבדית לבתי-המשפט בפלורידה ..."

עוד נפסק כי ניסוח פעיל של הסמכות המוקנית לבית המשפט הזר תומך במסקנה כי מדובר בסמכות ייחודית, בעוד שניסוח סביל תומך במסקנה כי מדובר בסמכות מקבילה: